יעקב הלר

יעקב הלר, נולד בעיירה בוסק שבגליציה, ב - 1915, עיירה ליד העיר לבוב, באותם ימים - פולין. הוא עלה ארצה ב - 1949.

את שנות המלחמה עבר ברוסיה, אליה ברח עם כניסת הגרמנים לפולין. במשך כשנתיים היה מגויס למחנה עבודה רוסי. תנאי השהות במחנה העבודה, שעסק בבניית ביצורים נגד הצבא הגרמני, היו קשים ביותר. רק בודדים מתוך כ - 4000 איש יצאו ממנו בחיים.

עוד לפני המלחמה עבד כמורה. במלחמת העולם, כשהגיע במנוסתו כמו יהודים רבים לטשקנט שבדרום רוסיה, קיבל על עצמו לנהל בי"ס ענק לפליטי יהודי פולין שכלל אלפי תלמידים, מגן ילדים עד סוף התיכון. מורה צעירה ונאה שהגיע אליו לבי"ס זה הייתה בלה קגנוביץ. לימים נשאו והקימו משפחה.

לפני מלחמת העולם השנייה היה פעיל בתנועות אינטלקטואליות שמאלניות, לאו דווקא ציוניות. מסקנותיו לאחר תום המלחמה היו שליהודים תקווה אחת בלבד והיא הקמת מדינה. כלומר, השואה וכל המשתמע ממנה היו עבורו שינוי יסודי בתפיסת העולם. השתמעה ממנה עליה לארץ, כדי להיות חלק מתהליך זה. הנדודים ברוסיה, החזרה לפולין, איבוד רב המשפחה, החברים, התרבות שנעלמה, התנהגות האומות ויחסן לשואה היהודית, הבשילו אצל אבא את מסקנותיו החד משמעיות לגבי הציונות וארץ ישראל. השואה עשתה אותו ציוני! לפני המלחמה למד בסמינר היהודי הידוע בוורשה. שפת הלימוד הייתה עברית. כמו כן סיים את לימודי ההיסטוריה הכללית באוניברסיטה בוורשה.

אבא היה נצר לרב מתנועת ההתנגדות: יום טוב ליפמן הלר, שעלה לארץ הקודש במאה ה - 17 והקים חצר "מתנגדים" בצפת. סבו, אריה הלר, היה רב שהוציא ספרות תורנית ופירוש ידוע- מודרני בתפיסתו הפילוסופית לספר בראשית. עותק דהוי ומהוהה שנדפס בברלין ב - 1930 לערך, שמור בספריה הלאומית בירושלים.

ב - 1945 שהה אבא במחנה פליטים יהודים בברלין ושם ארגן קבוצת יהודים שהוזמנו לנורבגיה ושבדיה כג'סטה ומעשה הומניטרי כלפי העם היהודי. רוב "אורחי "נורבגיה עלו ארצה ברגע שאפשר היה. את העליה הזו ארגן אבא.

העליה ארצה הייתה, כדרך אותם ימים, באניה "גלילה" לנמל חיפה. מיד קיבל עבודה במקצועו בכפר אתא והתחיל לעבוד בבי"ס גורדון. שפת העברית שלו הייתה משובחת ללא כל מבטא זר. הוא היה איש אשכולות בעל ידע רב בתחומים רבים. לימד מתמטיקה היסטוריה ועוד. שנה אחת, 1958, ניהל את ביה"ס של עליית הנוער בירושלים בחוות הנוער הציוני ולאחר זאת חזר לכפר אתא כדי לנהל את בי"ס לוחמי הגטאות, אותו טיפח באהבה ונאמנות עד שנת 1963. בהמשך ניהל במשך שנה את ביה"ס ע"ש "דוד ילין" בכרמל ואחר כך במשך שלושים שנה ניהל את בי"ס "זיכרון יוסף" בכרמל, בחיפה.

מעדויות שונות של תלמידיו לשעבר עולה דמות של איש כריזמטי, נחרץ, שדרש מתלמידיו מאמץ ללא פשרות, והיה בעל השפעה גדולה עליהם. לעיתים לחם נגד ההורים כדי שיאפשרו לימודים מתקדמים לילדיהם. הוא האמין בכל ליבו בידע שנשאר עמנו גם אם את כל היתר גוזלים. (גם זו מסקנה שחודדה בתקופת השואה)

בעיניו, כוחה של ישראל הוא בידע, באורגינליות המחשבה. הוא היה גאה בהישגי תלמידיו, טיפח כישרונות ולא אחת עמד על המשך לימודים במוסדות גבוהים לתלמידים מוכשרים שלא היו בבתיהם תנאים ועידוד ללימודים.

יעקב הלר נפטר ב -1989 לאחר מחלה קצרה. הוא הגשים את תיקוותו לחיות בארץ, להקים בה משפחה, לחנך דורות לאור אמונתו וזכה לראות בגאוה את בניית הארץ ושגשוגה.

(כתבה: תמר דוברובסקי לבית הלר)