משה חיים פדרבוש ז"ל

בשנת 1904 נשא פדרבוש לאשה את חוה לבית זילברשטיין ויחד הקימו בית מסחר לצבעים. בתקופות שהותו בא"י אשתו המשיכה לנהל את העסק ולפרנס את המשפחה שבפולין וגם זו שבא"י. ביתם שימש בית פתוח וחם לרבים.

למרות שהוריו ואחיו של פדרבוש היגרו לארה"ב, העדיף הוא להגשים את חלומו הציוני "להיות עובד אדמה בא"י". ב- 1925 נסע כתייר לא"י , קנה מהכש"י 150 דונם בכופריתא. בקיץ אותה שנה נסע שוב לארץ עם בתו הניה, היה בין הראשונים שעלו על הקרקע בכפר עטה והקים שם משק חקלאי. כשחלתה בתו בדיזנטריה חזר איתה לפולין ואת המשק החכיר למשפחת אומנסקי.

פדרבוש חזר לכפר עטה ב- 1929. כשפרצו "המאורעות" הועברו תושבי הכפר המעטים לכפר חסידים ע"י חברי ההגנה. משה חיים פדרבוש, שידע ערבית, ומשה מרדכי בוים הלכו ברגל אל כפר חסידים והובילו איתם את העדרים והפרדות של כולם. פדרבוש קנה משק בכפר חסידים, ומכיוון שהיה שם בית-ספר, יכלה משפחתו שכללה גם ילדים צעירים, להצטרף אליו. היות והמשק לא סיפק פרנסה למשפחה, פתחו פדרבוש ואשתו חנות צבעים בחיפה, והילדים הגדולים עיבדו את המשק.

למרות שלא גר בכפר אתא, נשאר פדרבוש מעורב ופעיל בחיי הכפר: בשכנוע מר מולר להקים בשטח הכפר את בית חרושת "אתא", בהקמת בית העלמין ובחלוקת האדמות.

על אף שאיפתו, פדרבוש לא זכה לחזור בחייו לכפר אתא, ומשפחתו חזרה לכפר לאחר מותו ב- 1953.

גם צאצאיו וב"ב המשיכו בדרכו ותרמו להקמת המדינה וביסוסה: בהגנה, בבריגדה היהודית, בצה"ל, בחינוך ילדי ישראל ועוד.