צבי אילת
צבי אלתר אילת נולד בשנת 1909, בעיר במברג שבגרמניה, בה סיים את לימודיו בביה"ס הריאלי. עם סיום לימודי הסמינר בווירצבורג הוסמך כמורה ולימד חמש שנים בגרמניה.
בשנת 1933 עלה לארץ, התיישב בקיבוץ רמת-הכובש ועבד בחקלאות. בשנת 1937 עבר להתגורר בחיפה. כאן נעורה בצבי אהבתו הנושנה - ההוראה. הוא התייצב במשרד החינוך ונשלח לעבוד כמורה בבי"ס "גורדון" בקרית אתא, שם עבד כעשר שנים והיווה את אחד מעמודי התווך של המוסד.
כשנפתח בי"ס "פינסקר", התמנה צבי, שעבר להתגורר בישוב, למנהל המוסד החדש, תפקיד בו כיהן עד 1974, מועד צאתו לגימלאות. צבי ניהל את המוסד בכישרון, בתבונה, במסירות ובאהבה. על יחסו זה, גמלו לו המורים והתלמידים בכבוד ובהוקרה.
לא עברו שישה חודשים מפרישתו,והוא הלך לעולמו באסרו חג, כ"ד בניסן תשל"ה, ממש ביום הולדתו, והוא בן 66 שנה.
דברי הספד במלאת שלושים לפטירתו
מתוך: "הד החינוך", כרך מ"ט, גליון ל"ג
מאת: אשר לב
בכ"ב בניסן נדם ליבו של חברנו היקר צבי אילת, המורה והמנהל של בי"ס "פינסקר" בקרית אתא מיום היווסדו.
צבי (אלתר) אילת נולד בבמברג שבגרמניה בשנת 1909. לאחר סיום בית-הספר הריאלי עבר לווירצבורג ובה הוסמך להוראה בסמינר למורים. את ידיעותיו ביהדות הרחיב והעמיק בקורס מיוחד לתלמוד אצל ד"ר יעקב נויבויאר. חמש שנים עסק בהוראה בגרמניה. בשנת 1933 עלה ארצה, כדרכם של רבים מעולי גרמניה, ובחר בעבודה גופנית. היה חבר קיבוץ רמת-הכובש ועבד בשדה ובפרדס, כנהג וכטרקטוריסט. ב-1937 עבר לחיפה ועבד כנהג משאית.
עם קום המדינה נתעוררה אהבתו של צבי להוראה, ולאחר הפסקה של 17 שנים נשלח להורות בבי"ס "גורדון" בקרית אתא.
זכורה לי היטב הפגישה הראשונה איתו, והיא אופיינית לדרכו. הוא ביקש ממני את תוכנית הלימודים בחשבון ואת ספרי הלימוד הנהוגים בכיתות ה'-ח' והבטיח תשובה סופית, כעבור שבוע או שבועיים. רק לאחר שישב בביתו ימים ולילות אחדים ופתר את כל התרגילים שבכל ספרי החשבון, הודיע על הסכמתו לקבל את המשרה.
מ - 1950 עד 1960, עבד כמורה וכמחנך של הכיתות הגבוהות והיה מעמודי התווך של המוסד. בשנים האחרונות היה סגן המנהל, וכשהמוסד התפצל לשניים נתמנה באופן טבעי ל מנהל בית הספר החדש. מאז, ועד צאתו לגמלאות בתשל"ד, ניהל את בי"ס "פינסקר", בכישרון, בתבונה, במסירות ובאהבה. על עבודתו הנאמנה גמלו לו הילדים והמורים באהבה, בכבוד ובהוקרה.
בהגיעו לגמלאות ערכו לו התלמידים והמורים מסיבת פרידה חמה ונלבבת, ובין היתר הגישו לו התלמידים אלבום ובו שירים, חיבורים וברכות. רחשי לב הילדים כלפיו הופגנו כשכתבו: "היית לנו כאב מסור לבניו וגם עזרת להרבה ילדים להתגבר על בעיות שונות. הקשבת לתלונות ילדים ופתרת בעיותיהם". אותם דברים ניתן לומר גם על יחסו של צבי למורים.
בשנים האחרונות התערער מצב בריאותו, אך הוא המשיך בעבודה כרגיל ואף ביתר מסירות. מעטים ידעו כמה כוחות גוף ונפש נדרשו ממנו, כדי להחזיק מעמד. היה מסתיר את ייסוריו מעיני חבריו ותלמידיו ואף מעיני רעייתו ובנותיו. הוא חשש שמא יאלצוהו לשכב.
עד גמר שנת הלימודים, עד הגיעו לגמלאות, לא שינה ממנהגו כל השנים: לבוא ראשון לבית הספר ולהיות אחרון היוצאים ממנו.
כשישה חודשים לאחר שפרש כמעט לא עצרו עוד כוח ליבו החלש ורגליו המשותקות לשאת גופו החסון. הוא כרע ונפל.
צבי הלך לעולמו באיסרו חג, ביום הולדתו, במלאות לו שישים ושש שנה וביום בו מלאו חמישים שנה לפטירת אביו. ערב קודם הדליק נר זיכרון לנשמת אביו וצילצל לאחותו, האם לא שכחה את יום הזיכרון. באותה הזדמנות שאל, אם בעוד חמישים שנה יזכור גם אותו מישהו ויעלה נר לזכרו...
צבי יקירנו, ימתקו לך רגבי הארץ. בלב כולנו יהיה זכרך חתום וברוך.
צבי, צבי הגדול, קשה להתרגל לרעיון שעלינו לדבר עליך בלשון עבר. בשבילנו אתה קיים, חי, נושם ופועל כתמיד בין כותלי בית הספר "פינסקר" בקרית אתא.
