הוגו מולר

הוגו נולד בערך בשנת 1870 במורביה שבאוסטריה לאב רופא.

הוא עבד כמנהל מסחרי במפעל הטכסטיל של משפחת ורטהיימבר, בו הפך לשותף עם נישואיו לבת בעל המפעל. בתום מלחמת העולם הראשונה, היה למנכ"ל ולשותף בכיר בחברה.

אחיינו אריך מולר בספרו "אריג חיי" מתאר אותו כך: "הדוד הוגו היה התגשמות של דוד ובוס אידיאלי והיתה לי הזכות לעבוד איתו בהרמוניה מוחלטת עד ימיו האחרונים. הוגו היה איש השיווק הטוב ביותר שהכרתי, תעשיין ומעסיק משכמו ומעלה ונוסף על כך היה לו חוש בלתי רגיל למסחר בכותנה. על אף שלא היתה לו השכלה טכנית, היה לו חוש מפותח לכל תהליכי טווית הכותנה ולא פעם הוא היה מעלה רעיונות שפתרו בעיות טכניות... תודות לרעיון של הדוד הוגו, הצלחנו לייצר חוט לאריגת שמיכות צבאיות, בלי הציוד המתאים" (עמ' 93).

אריך, בהיותו בגלות בסיביר, הושפע מחבריו היהודים ונדבק בחידק הציונות. כאשר חזר למולדתו ושב לעבוד במפעל המשפחתי. הוא הגה בפני הוגו מולר את הרעיון להקים מפעל טכסטיל בא"י. הוגו מולר לא פסל את הרעיון ובכך נתן דחיפה לאחיין להגשים את חזונו.

בשנת 1930 נעתר להפצרותיו של אריך להצטרף אליו לקונגרס של סוחרי כותנה באלכסנדריה, מצרים, ולשלב בנסיעה זו גם ביקור בארץ. הוא התרשם ממפעל לודג'יה בהנהלתו של אריה שנקר ("עם בחורים כאלה צריך להיות תענוג לעבוד" - "אריג חיי" עמ' 149). הוא השתכנע להקים פה מפעל. גם עלייתו של היטלר לשילטון שיכנעה אותו כי הרעיון של אריך לא כל כך מטורף, כפי שחשב קודם.

הוא נתן את הסכמתו להשקיע במפעל ניסיוני בארץ, מפעל שנודע לימים כמפעל "אתא", מי שנשא את דגל תעשיית הטכסטיל במזרח התיכון כולו יובל שנים.

ביקור שני בא"י הוא ערך בשנת 1937 והתרשם עמוקות מתפעולו של מפעל "אתא". כשנאלץ לנטוש את צ'כיה, עקב פלישת הגרמנים, הגיע ארצה, התיישב בחיפה, אך לא ויתר על ביקורים תכופים במפעל בכפר אתא, ביקורים שגרמו לו הרבה נחת.

אריך מולר כותב: "בהרבה מובנים הוא היה קרוב לי יותר מכל אדם אחר, מהיום שהסכמתי לעבוד בנאחוד, חיי היו תלויים בו, ברצונותיו ובמחשבותיו. לא היה עוד אדם שהיתה לי עימו כימיה כזו בכל התחומים, כמו עם הדוד הוגו" ("אריג חיי" עמ' 191).

הוגו מולר נפטר בשיבה טובה ב31 בינואר שנת 1945. קברו הוא הקבר הראשון ב"חלקת מולר" בבית הקברות הישן בקרית אתא.

ערך: גדעון יעקב