יצחק זבילבסקי

יצחק וגרוניה נולדו בשנת 1910. יצחק נולד בעיירה פרוז'נה אשר ברוסיה הלבנה.

גרוניה לבית טננבוים נולדה בעיירה ווסלוביץ' בפולין.

משפחתו של יצחק הייתה משפחה אמידה ומכובדת שלא ראתה בעין יפה את השתייכותו לתנועה הציונית "החלוץ" והוא אמנם היה היחיד מבני המשפחה הגדולה שעלה ארצה. בעקבותיו הגיעו גם אביו ואשתו ובתם חסיה. אחדים מבני המשפחה האחרים היגרו לארה"ב והשאר נספו בשואה.

יצחק הגיע ב - 1929 לכפר עטה. הוא התחיל לעבוד כפועל חקלאי אצל קרוב משפחתו, ישראל טבצ'ניק, שהיה מראשוני המתיישבים במקום.

כדי ללמוד ולהשתלם בעבודה החקלאית יצא כעבור מספר חודשים לעבוד כפועל חקלאי בכפר יחזקאל. המתיישבים הראשונים שברובם היו בעלי משפחות ולא צעירים רצו להביא לכפר עטה אנשים צעירים שיתיישבו במקום. הם הציעו ליצחק ולעוד ארבעה מחבריו להתיישב שם כקבוצה והם נענו להצעה.

ב - 1932 נשא יצחק לאישה את גרוניה, אחותו של יעקב טננבוים שהיה אחד מחבריו לקבוצה. באותו יום, באותה שעה, ובאותה טבעת נשא יעקב לאישה את גוטה, בתו של ישראל טבצ'ניק וגם הם התיישבו במקום.

יצחק וגרוניה החלו בהקמת משקם וביתם בכפר עטה. כעבור שנה נולד בנם היחיד, ברוך. אביו של יצחק הגיע ארצה ב - 1936 ופתח בכפר את החנות הראשונה לחומרי בניין. עד אז הביאו את חומרי הבניין מחיפה. גרוניה, שהייתה לעזר כנגדו בבית ובמשק, אפשרה לו להיות בין מייסדי קואופרטיב התחבורה המקומי שהוביל נוסעים ותוצרת חקלאית מהקריות לחיפה. לימים התאחדו עם קואופרטיב נוסף והקימו את "משמר המפרץ" שהפך לקו 14 ויותר מאוחר ל"אגד".

בשנות המאורעות 1936-9 התנדב יצחק ל"משטרת הישובים העבריים" ושימש כנהג טנדר. כל השנים היה פעיל בענייני הציבור וב"הגנה" ואף שירת כחבר במועצה המקומית. ביתם של גרוניה ויצחק היה ידוע כבית פתוח, מכניס אורחים, וקולט עולים בחום ואהבה.

ב - 1948 התנדב לשרת כנהג משוריין בשיירות שעלו לירושלים הנצורה. יצחק חזר המלחמה פגוע בגבו. לא הייתה עוד אפשרות להמשיך ולהחזיק במשק ובעבודה החקלאית. בהתחלה חיסלו את הרפת, אחר כך את הלולים וכל השאר. גרוניה יצאה לעבודה בבית החרושת "אתא". יצחק פתח מחדש את החנות לחומרי הבניין של אביו שנפטר. יותר מאוחר פרשה גרוניה מבית החרושת ועזרה ליצחק בחנות, עד שב - 1962 פתחה חנות משל עצמה למוצרי "כיתן". בשנות השישים רכש יצחק עם שותפים את קולנוע "אמפי-אתא" ואחר כך את קולנוע "שביט", אותו ניהל עד שניסגר בשנת 1985.

בשנה זו הצטרפו לבנם ברוך ובני משפחתו בכפר ביאליק, שם חיו את שנותיהם האחרונות.

גרוניה נפטרה בשנת 1990. יצחק נפטר בשנת 1995. שניהם מצאו את מנוחתם האחרונה בבית העלמין בקרית אתא. ת.נ.צ.ב.ה.

מגינה זיו - 2010.