ועדת השמירה

התקרית בקרית בנימין המחישה את הצורך בהתארגנות ושמירה מסודרת בכפר עטה, מסקנה שהופקה כבר ממאורעות 1929 והייתה הרקע להקמת ועדת השמירה של הכפר בראשות אריך ביהם, הכימאי הראשי של "אתא" באותה עת.

בית החרושת "אתא", שתמיד היה עצמאי, היווה מוקד להגנה ובטחון במהלך המאורעות.

בשנת 1934 הוקם מגדל המים הגבוה של בית החרושת שצפה על סביבותיו. בשנת 1936 הוסיפו לו אלמנטים בטחוניים כמו עמדת שמירה תצפית ואלחוט. בין הפועלים והמנהלים באתא היו לא מעט חיילים. שטח בית החרושת היה מצומצם ונוח לשמירה ולהגנה. שיכון אתא א' של פועלי בית החרושת שנבנה באותו זמן היווה למעשה קו הגנה מכיוון שמזרחית לו נחפרו תעלות קשר, עמדות ירי וגדרות תיל.

אך בכפר עטה המציאות הייתה שונה. בראשית שנות השלושים פעלה ועדת השמירה להתארגן לשמירה והגנה. אך סמכותה של ועדת השמירה לא הייתה מספקת. אמצעי בטחון שנקנו והוקמו נעלמו, כמו גדר הביטחון שנגנבה והכפר עצמו השתרע על שטח מפוזר וגדול מידי. תחת הרושם שהולכות להתרגש פרעות הוענקה לועדה סמכות בלתי מוגבלת ובלתי מעורערת. הועדה ניהלה את הגנת המקום ואח"כ הרחיבה לטיפול גם בנושאים אזרחיים כמו שטחים ציבוריים וכו'. היו להם סמכויות אפילו להשתמש ברכוש פרטי של אנשים.

במהלך "המאורעות", חילקה ועדת השמירה את כפר עטה לשלוש גזרות כשבכל גזרה היו תעלות קשר, עמדות שמירה זמניות שלפעמים לא היו יותר משקי חול או ערימות חציר.

השמירה ע"י התושבים סודרה לפי תורנות. כל תושב שמר שלוש פעמים בשבוע. לפעמים היו גם משתמטים אבל תמיד נמצאה הדרך להעניש אותם..

סופה של ועדת השמירה בשנת 1941 עם הפיכתה לחלק מסמכויות מוניציפאליות מלאות שניתנו לוועד הכפר. ההתארגנות וקבלת המרות של נבחרי הציבור הוכיחה את עצמה כמכשיר לקידום ענייניה ומצבה של כפר עטה.