דו"ח ה"מוכתר" - יהושע פישר

יהושע פישר, מוכתר כפר עטה רשם ביומנו את השתלשלות האירועים:

יום שני - 26 באוגוסט 1929.

קראוס פגש ליד הבאר שלושה שוטרים שבאו, לדבריהם, להגן על התושבים בשל המצב הכללי. הם ציינו כי טרם בואם גרשו מכרם השקדים במבואות הכפר כמאה או מאה וחמישים ערבים שהתחבאו שם. מכיוון שאינם משוכנעים שאלה לא ישובו עוד, הם מתכוננים להישאר בכפר ופניהם לבית המוכתר. שלושת השוטרים היו קורפורל פאיאד, השוטר חוסין מחמוד, והשוטר חנה סליבה. זה האחרון היה פושע קודם שהפך לשוטר ויודעים לספר כי ברח מאיסטנבול עד שפרעם כשידיו נתונות באזיקים…

משהגיעו לבית המוכתר, מר פישר, התקבלו בסבר פנים יפות. הם סיפרו לו שמדובר בסך הכל בעשרה - חמישה עשר ערבים שהתחבאו בכרם השקדים, אך בכל זאת ביקשו להישאר ליתר בטחון. הם אכלו והוצעו להם מיטות בחצר.

עם חשיכה ביקרו אותם שני ערבים: אברהים אל חליל ובן אחיו. בעוד אלו משוחחים יצא פישר לראות מדוע הכלבים נובחים ונתקל במטר אבנים ונורו מספר יריות באוויר. השוטרים התלבשו, יצאו לשטח ושבו מאוחר יותר להרגיע את הנוכחים.

באותו לילה התרכזו כל תושבי בכפר, כולל אלו "מאחוזת אברמסקי", התרכזו בבית פישר. פישר עצמו שהה בחוץ עם מחמוד חלימי, ערבי שהיה פועל אצל משפחת לב והתנדב לעזור.

הם ראו כיצד חנה סליבה משוחח עם מי שהתקרב אל הגורן ועורר את תשומת לב הכלבים, ושמעו אותו לוחש: לא הלילה כשאנחנו כאן, תברחו… הלילה עבר בשקט.

יום שלישי - 27 באוגוסט עם בוקר הגיע רכב מכפר חסידים לברר מה פשר היריות שנשמעו בלילה. ברכב זה פונו מיד הנשים, הילדים וספרי התורה שהיו במקום. הגברים אספו את העדר ושילחוהו לכפר חסידים בלוויית יעקב אומנסקי ושני הצעירים אירה קופר ויוסף אברמסקי. הם צוידו במיטב הנשק - מקלות. השוטרים, שטענו כי עליהם לרכב לחיפה לקבל רישיון להמשך השהות בכפר בשל המצב המתוח, נתבקשו ללוות בדרכם את העדר. הם רכבו קדימה, מיהרו קמעה והרחיקו מרחק ניכר. משהגיע העדר לגשר נתקל במארב ערבי. משתתפיו לקחו את הפר הגזעי ומספר פרות. מאוחר יותר הותקפו אומנסקי, קופר ואברמסקי שוב והעדר פוזר. שלושת המלווים דהרו לכפר חסידים להזעיק עזרה. כשנאסף העדר חסרו שש פרות.

משה מרדכי בויים העביר את חפציו בעגלה לכפר חסידים. בדרכו התנפלו עליו ערבים, אך הוא איים עליהם בגרזן והם ברחו. כשהגיעה הידיעה על שדידת העדר לכפר עטה, החליטו תושביו לעזוב מיד, יתכן שע"פ הוראה של "ההגנה" לנטוש את המקום. בכפר עטה השאירו שומרים ערבים שהיו נאמנים עליהם ויצאו לכפר חסידים. משהגיעו סמוך ליעדם הביטו אחורה: תמרות העשן שעלו מ"אחוזת אברמסקי" לא הסתירו את שיירות הגמלים של הכפריים שבאו לבזוז את רפת האבן של אברמסקי. למרבה המזל לא חשפו את המטמון בבור…

יום רביעי - 28 באוגוסט

שוב נראו תמרות עשן עולות מכפר עטה. הדבר דווח למשטרת חיפה.

הסרג'נט פאדול והשוטר כאמל יצאו דרך כפר חסידים לכפר עטה בהמליצם לאיכרי הכפר להצטרף אליהם. הם הגיעו לנחלתם באמצע הביזה. משראו הבוזזים את השוטרים נפוצו לכל רוח בהשאירם מאחור את הגמלים והחמורים שהיו מיועדים לשאת את השלל. השוטרים הערביים שיתפו פעולה עם הבוזזים למעט מאסר אחד, למראית עין בלבד. החברים מצאו אש בוערת ברפת של טבצ'ניק, אש אותה הצליחו לכבות וכן נזקים רבים. עלה בידיהם להציל מעט מן התבואה בגרנות וחפצים אישיים. לעת לילה שבו לכפר חסידים.

יום חמישי - 29 באוגוסט

בבוקר ראו כי חוות סבינה (כפר ביאליק) בוערת. קבוצה מאיכרי כפר עטה נלוותה לשוטרים שיצאו לשם אך הגיעה באיחור ושבה דרך יגור לכפר חסידים.

בצהריים ראו כי כפר עטה שוב עולה באש. הפעם היה זה המתבן של טבצ'ניק. שוב עלה בידם להציל שמץ מן התבואה הארוזה בשקים ולגלות שהערביות מן הכפרים הסמוכים גנבו מכל הבא ליד. כשהשוטרים משתפים פעולה עם הבוזזים.

יום שישי - 30 באוגוסט

איכרי כפר עטה חזרו לכפרם בליווי משטרתי וניסו להציל את הנותר מרכושם. קורפורל פאיאד סייע בידם לאסוף מעט מן הדברים שנשדדו ונמצאו בבתי הערבים בווערת אל סריס: שקי תבואה, ארון, מנורה ועוד. אך הוא סירב לאסור את החשודים בביזה ואף לא את אלו שזוהו בבירור ככאלו אשר התנפלו על הכפר.

חנה סליבה שהושאר לשמור על חלק מן הביזה שהושבה נעלם יחד איתה… בכל זאת הצליחו מתיישבי כפר עטה להציל כעשרים וחמישה שקי תבואה וחפצים אחרים.

אפילוג

המאורעות תפסו את כפר עטה חסרת הגנה למעשה. חוסר הארגון והתמיכה הממסדית היה בעוכרי המתיישבים, שנאלצו לשכור שומרים ערביים. ההגנה המרחבית כלל לא הייתה קיימת ותשומת הלב של "ההגנה" והממסד הייתה נתונה למקומות אחרים. אחרי המאורעות "התארחו" תושבי כפר עטה בכפר חסידים. באופן עצמאי. חלקם התיישבו שם ישיבת קבע, והקימו משק, אחרים יצאו לנסות מזלם בנקודות ישוב אחרות. הרוב חזרו לכפר עטה כעבור מספר חודשים והתחילו הכול מהתחלה.

למרות הקשיים, הלחצים וההתמודדות הבלתי אפשרית עם התנאים המקומיים חזרו ראשוני כפר עטה להקימה מחדש אחרי המאורעות. באביב של 1930 התחיל פרק חדש בתולדות כפר עטה. משפחות נוספות החלו מגיעות טיפין טיפין, עד אשר הפכו לזרם איתן. במפקד האוכלוסין, בשנת 1931, כבר היו במקום שלושים ושלושה תושבים. ב- 1935 היו ארבע מאוד תושבים ותעשיה שלא הייתה מביישת עיר גדולה יותר… "אתא", "צבע", "טעמיה", "דה-האז" ובתי מלאכה רבים. כפר עטה הפכה מכפר חקלאי לעיירה תעשייתית קטנה.

* מתוך: ארכיון בית פישר - דו"ח המוכתר יהושע פישר וראיונות עם גרשון דרמן, יהושע בויים, אבו נאסר, זאב קופר, טוביה טבצ'ניק ויונאי מרדכי.