תקופת המשנה והתלמוד (רומית)

בשנת 63 לפנה"ס נכבשה ארץ ישראל; ע"י הצבא הרומי בראשות פומפיוס. מששככו הקרבות; שגשגה הארץ תחת שלטון הרומאים. הם עסקו בבניה, הקימו מפעלי מים וסללו דרכים. לאורך רשת הדרכים המפותחת; שהקימו; הונחו אבני גבול, שכמה מהן נמצאו כאן. על המרשימה שבהן כתובת המציינת כי זהו גבולו של "המחוז הכפרי". ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו (יוסיפוס פלביוס) מתאר בספריו את ההכנות למרד הגדול. ברשימת המבצרים שערך זוהה 'כפר איכו' בקרית אתא. אתר המבצר עצמו טרם נחשף; אך מימצאים רבים מעידים על קיום ישוב באותה תקופה.

במסכת "ראש השנה" בתלמוד כתוב כי הסנהדרין ישבה באושה ובשפרעם. רבי יהודה בן בבא עצמו סמך כאן חמישה מתלמידיו והומת על ידי הרומאים. על פי המסורת מצוי קברו; בשולי יער קריית אתא. מרבית המימצאים מתקופה זו נחשפו במערות קבורה: ארונות קבורה מחרס, כלים שונים מחרס ומזכוכית, ומטבעות ותכשיטים מעצם, ברונזה וזהב.

אושא הייתה עיירת גבול קטנה בין הגליל היהודי ותחום עכו ההלניסטי. לשלטון הרומי היה קל לצפות ולפקח על הנעשה בה מאחד המיצדים מצפון לה. אנשי אושא היו אמידים יחסית למרות שישבו במקום בעייתי מבחינת מים ואדמה חקלאית. כן התפתחה בה תעשיית מחצלות כנראה מצמחי הביצות הקרובות. בימי הגזרות של הקיסר אדריאנוס במאה השנייה; הייתה אושא עיירה יהודית. בבקעה שבינה לבין שפרעם התיישב ר' יהודה בן בבא וסמך כמה מתלמידיו; עד שהומת על ידי הרומאים והיה לאחד "עשרת הרוגי מלכות". בין תלמידיו היו מהגדולים שבתנאים כמו שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס. במעשיו ביקש להבטיח את רציפות השיפוט ההלכתי חרף האיסור של הקיסר אדריאנוס. אחרי מרד בר כוכבא; העביר רבן שמעון בן גמליאל לאושא את הנשיאות ואת הסנהדרין ויצר בה מרכז ללימוד תורה. בשבתה באושא תקנה הסנהדרין תקנות שנקראו על שמה - "תקנות אושא" שבאו לענות על צורכי הזמן. מרבית המימצאים מתקופה זו נחשפו במערות קבורה: ארונות קבורה מחרס, כלים שונים מחרס ומזכוכית, ומטבעות ותכשיטים מעצם, ברונזה וזהב.