השנים הראשונות

מסוחרים לחקלאים קשיי יום.

ראשוני כפר עטה היו אנשי מסחר, שלא הבינו דבר וחצי דבר בחקלאות. המתיישבים שהגיעו באופן עצמאי, בלי ארגון של המוסדות המיישבים לא קיבלו תקציב לסידור המשק או הדרכה מקצועית. עד שהוסדר נושא הפיצויים לאריסי כופרתא ניסו המתיישבים ללמוד מהערבים את החקלאות. רק בשנה השנייה התארגנו ושכרו שני מדריכים חקלאיים ממסחה. ההדרכה אמנם הועילה, אך כמות היבולים עלתה רק כדי כיסוי ההוצאות אך רווחים לא נראו.

המתיישבים העסיקו פועלים בשדותיהם. ערבים שעבדו בעיקר בגידולי הפלחה בשדה, ופועלים יהודים שהתגוררו במקום ועסקו בכל עבודה מזדמנת. במשקים הקטנים הסתייעו בפועלים רק "בעונות הבוערות", בעוד במשקים הגדולים הועסקו פועלים דרך קבע כשכירים.

שכרם של הפועלים היהודים היה גבוה ואפילו כפול משכרם של הערבים.

בחורף זרעו חיטה ושעורה ובקיץ דורה. ליבול החיטה, המיוחד בטיבו, הייתה דרישה ממפעל "הטחנות הגדולות" בחיפה. מאוחר יותר הוכנסו גם גידולי התירס, שיבולת השועל ומעט שומשום. את הדגנים שיווקו לסוחרים ערביים ולתושבים בסביבה. לצד הפלחה היה גם משק חי, שכלל בעיקר פרות לחלב ובהמות עבודה. בהתחלה הייתה פרה בודדת אצל פדרבוש, ממנה קיבלו חלב במשורה, שכן הייתה נוהגת לבעוט ולהפוך את הדלי לאחר שחלבו אותה. טוביה טבצ'ניק זוכר כי כאשר החלים מדיזנטריה, קיבל בפרוטקציה כוס חלב אחת ליומיים מאותה פרה… לימים גדלו העדרים אך שיווק החלב נתקל בקשיים מרובים. חלק נמכר לתושבי הסביבה הערביים, הן לתצרוכת עצמית והן ליצור גבינה אותה שיווקו בעצמם. החלק האחר הובל לחיפה ונמכר לסוחרים ובתי קפה פרטיים. "תנובה" סירבה להתקשר עם התושבים באופן קבוע, שכן אלו לא יכלו להבטיח אספקה סדירה, בשל בעיות תחבורה.

בדיקות הקרקע עיכבו את רעיון נטיעת הפרדס. משאלו הוכחו כבלתי מדויקות נטעו האברמסקים פרדס הדרים, שפאר את פאתי העיר המערביים. היום ניצבת שם שכונת נווה הדר.

מהר מאוד הסתבר לראשוני כפר עטה שהעיסוק בחקלאות הוא בעייתי וקשה. לכן ניסו למצוא את פרנסתם בתעסוקות אחרות. חלק עבדו במשך השבוע בעבודות דחק בחיפה: סלילת כבישים, מחצבות, ניקוז תעלת הפוארה וכו'. לכפר עטה חזרו הפועלים רק ליום שבת.

משבר של שנת 1926 פגע קשות בכפר עטה. ההשפעה המיידית פירושה היה הפסקת הסיוע הכספי, שחלק מהמתיישבים עוד קיבל מפולין. מי ממשפחתו, מנכסים או מהאגודה. חלק אף חזר לפולין מי לנסות להסדיר את עניניו ומי מכיוון שלא הצליח בא"י. השפעה מצטברת הייתה העובדה, שבכפר עטה נשאר רק קומץ מתיישבים. מרבית חברי האגודה בוורשה ירדו מנכסיהם והתכניות שונו. בארץ, מתוך כשלוש מאות רוכשי האדמות הגיעו לארץ רק שמונה, מתוכם נשרו בתחילת משבר כשישה. מכה נוספת הייתה ההתמוטטות של "קהילת ציון האמרקאית", שבעקבותיה הועברו חלק ניכר מהאדמות לרשות הקק"ל . ליישוב קטן שבקושי מונה כ - 20 נפשות לא היתה זכות קיום. בעיתות משבר אף הוקצנו ההבדלים בין המתיישבים: רווקים מול בעלי משפחות, הבדלי גיל וקוטביות כלכלית.

גם תיפרוסת היישובים באזור הייתה בעייתית. למעשה הקשר של כפר עטה היה ישירות לחיפה ולא לאחד מהיישובים, שהוקמו באותה עת באזור: כפר חסידים שהוקה בשנת 1924 נשר (1925), קיבוץ יגור (1922), או אפילו חוות כץ (1928), היא קריית ביאליק כיום.