העלייה על הקרקע

למעשה, ראשוני המתיישבים היו מוכנים לעליה על קרקע כבר במהלך שנת 1925, מיד אחרי הקנייה, אבל מסיבות שונות התעכבה הקנייה, ועד שהושלמה עבדו החברים בסלילת כבישים ועבודות בנין בעיקר בחיפה. בסתיו 1925 הגיעו ראשוני המייסדים לכפר עטה. משפחות אברמסקי, טבצ'ניק, פישר, לנדאו, פדרבוש ושישה צעירים נוספים ("הפינפוונצוונציקרס"). בית הבק הנישא למרחוק, כמה בתים בודדים, כמה עשרות ערבים אשר הקשר עמם בלתי אפשרי בשל מחסום השפה, שדות בשממת שלהי הקיץ, שדרת אקליפטוסים וביצה ענקית זורעת קדחת, קיבלו את פניהם. הם שינסו מותנים והחלו להקים צריפים על הגבעה הצופה אלי הכפר הערבי, אותה גבעה עליה הוקמה חצר מולר. אחר כך כעבור ימים מעטים הצטרפו לנדאו ופדרבוש, אך התגבורת האמיתית הגיעה באיסרו חג של סוכות, כאשר קבוצת ה"פינפונצבונציקרס" הצטרפו (שישה צעירים חברי "עבודת ישראל" שרכשו כל אחד עשרים וחמישה דונם ולכן כונו "הפינפאונצבונציקרס").

בעוד רוב תושבי הכפר מוצאים את מקומם ב- 4-5 צריפים שהוקמו על הגבעה, בנו להם בני משפחת אברמסקי את ביתם, צריף "מפואר" ביותר, כקילומטר צפונית מערבית לשם. נוצרו שתי נקודות ישוב נפרדות כפי שעולה מן הכתוב בעלון רמת יוחנן: "כפר אתא הייתה סמוכה לאדמותינו. זה היה מקום קטן גרו שם בסך הכל 4-5 משפחות בבתים ערבים רעועים, אבל במרחק מה גרה לחוד משפחת אברמסקי".