רכישת קרקעות כופרתא

בסתיו 1924 יצאה משלחת של אגודת "עבודת ישראל - ורשה" לא"י לקנות אדמות עבור חבריה. משהסתופפו במסדרונות "החברה להכשרת הישוב" ו"קהילת ציון", פגשו אנשי "עבודת ישראל" ושמחה טבצ'ניק את יהושע פישר מביאלה ואת שמואל אברמסקי שהגיע מלובלין. יחד החליטו לרכוש אדמה ולהקים ישוב חקלאי בארץ.

בחברת נציג "הכשרת הישוב" הם סיירו באזור שיך' מוניס (רמת אביב) וסיכמו עם בעליו על קנייתו. אך הקנייה בוטלה. הצעה נוספת לקנות אדמות ליד חדרה לא עלתה יפה.

חברי המשלחת כמעט ונואשו מלמצוא אדמה ושמחה טבצ'ניק אפילו הודיע לאגודה בוורשה שעליהם למשוך את הכסף חזרה. בתגובה הודיעו חברי האגודה שהם הצליחו לאסוף עוד 1,000 לי"ש אותם הם שולחים ומקווים שבסכום כזה - 3,000 לי"ש, יוכלו למצוא אדמה טובה ולרכשה.

בחורף 1924 סיירו חברי המשלחת עם יהושע חנקין, איש "הכשרת היישוב", באדמות חרטיה (שער העמקים), וכופרתא. לפי הסיפור היה זה חורף גשום ועד שהגיעו החברים לאזור "עיר גנים" במפרץ כבר בוססו בבוץ עד הברכיים. טוביה טבצ'ניק מזכיר בזיכרונותיו כי נעליו נמצאות, מן הסתם, בקרקעית האזור עד עצם היום הזה. הוא איבד אותן באותה הליכה. הם המשיכו עד לחוף הים רחצו בו, הסירו את הבוץ שדבק בהם ושבו לחיפה. למחרת החליטו לרכוש את אדמות כופרתא - 10,000 דונם במחיר של 3.65 לי"ש לדונם + 1 לי"ש פיצוי לאריסים שישבו על הקרקע. כלומר, סך 4.65 לי"ש לדונם. שאלת הפיצוי למחזיקים בקרקע, שהיו בדרך כלל אריסים, תואמה עם המוכר. גובה הפיצוי לאריס המסוים נקבע על ידי המוכתר, שתיווך בענין זה, על פי מספר בעלי החיים שהיו לו. היו אריסים שסירבו לפנות את השטח והיה צורך "לשכנעם" למעשה הסתיים פינוי התושבים הערבים רק כשנתיים לאחר העלייה על הקרקע (1927).

קוני הקרקע חלקוה ביניהם. אברמסקי רכש 500 דונם, טבצ'ניק - 350 דונם. פישר 150 דונם ול"עבודת ישראל" 9,000 דונם שחלוקתם הפנימית התבררה מאוחר יותר וגרמה למהומה רבה. התשלומים עבור הקניה היו בחלקם במזומנים ובחלקם בתשלומים לשיעורין. כאשר נבצר מן הקונים לעמוד בהם בשל המשבר הכלכלי בפולין נוצר חשש שהקרקע לא תוכל לעבור לרשותם. חברת "קהילת ציון", שקיבלה בעצמה סיוע מקק"ל מקרן היסוד, עמדה לצידם וסייעה להם לעמוד בתחיבויותיהם.