העלייה הרביעית

מייסדי קריית אתא נמנים עם אנשי העלייה הרביעית (1929-1924). עלייה זו הייתה המונית ובלתי מתוכננת מבחינת המוסדות הלאומיים. שליש מהעולים באותה עת היו "בעלי הון", כשליש "'פועלים" והשאר קרובי משפחה ואחרים. העלייה הרביעית נתפסה כעלייה "בורגנית" או "בעל-ביתית" כשהדגש הוא על הלכי הרוח, השאיפות והנטיות שאפיינו את המעמד הבינוני במזרח אירופה.

למעשה, רוב העולים היו מהמעמד הבינוני והנמוך באירופה - סוחרים, חנוונים, בעלי מלאכה וכו'. רק מיעוטם תעשיינים או סוחרים גדולים.

הרקע לעלייה זו היו גזרות ורפורמה כלכלית של שר הכלכלה הפולני גראבסקי.

הרפורמה שמטה את הקרקע מתחת למעמד הבינוני הפולני היהודי ודחף אותו להגירה. היעד המועדף להגירה - ארה"ב נסגר בפניהם באותה שנה ולכן פנו ליעד השני ארץ ישראל.

עליית ההון הפרטי הגדירה מחדש את תפקידה ומעמדה של העיר בהתיישבות הציונית. תחום אחר שהתפתח היה ההתיישבות הכפרית הפרטית. זו אופיינה בניסיונות למצוא צורות התיישבות חדשות ולקשור גם את בני המעמד הבינוני לחקלאות.

תחום אחר שהתפתח במהירות היה התעשייה. בתקופת העלייה הרביעית נוצר הגרעין לתעשייה העברית בא"י. גם מפעלים גדולים כמו "נשר", "שמן" או תחנות הכוח שהוקמו בעלייה השלישית התחילו לעבוד במלוא התפוקה במהלך השנים 1924 - 1925.

הפריחה והשגשוג נקטעו באחת עם ראשיתו של המשבר הכלכלי בתחילת שנת 1926. נקודת המוצא להבנת המשבר היא אופיו הכלכלי של הישוב העירוני וחלקו המכריע של משק הבניין בענף הבנייה משך אליו משקיעים רבים מתוך ציפייה לרווחים מהירים וכיסוי ההלוואות תוך זמן קצר בגלל העלייה בביקוש (גאות העלייה הרביעית), אך הבסיס הכלכלי היה צר מכדי להחזיק היקפי בנייה רחבים כ"כ. במקביל ספגה המערכת גם זעזוע מבחוץ עם הרעת מצבם של יהודי פולין. על פי התיאור ב"היום" מיום 9.12.1925 חוגים יהודים נרחבים "התרוששו באופן מוחלט וגמור". התוכניות לרפורמות חדשות וחילופי הממשלות לא הועילו. מרבית העולים הפוטנציאליים מפולין איבדו את הונם, ואלו שכבר עלו, איבדו את הגב הכלכלי, שהותירו מאחוריהם. צמצום יבוא ההון והמבוכה שגרמה למשיכת מזומנים מהבנקים, גררו צמצום האשראי, הפסקת הבניה, ירידת מחירי המגרשים ופשיטות רגל של קבלנים. המשבר הכלכלי גרם לצמצום העלייה ב- 1926 עד כדי מאזן שלילי ב-1927: 2300 עולים לעומת 5000 יורדים. רק בשנת 1929 החל המצב להתאושש.