רחובות, שכונות ואתרים
שכונת שביט
כפר אתא, עם קום המדינה, היה ישוב מצומצם בהיקפו. הגבול הצפון מזרחי של הישוב היה שיכון גבעת אתא א', שנבנה בשנת 1946. (רחובות הס-ברנר-גולומב-סירקין של היום) מעבר לשיכון היו שדות בר. אזור בי"ס תיכון רוגוזין והרחובות יוספטל, איינשטיין, אסף שמחוני וויצמן טרם נבנו. איש לא התגורר בהם. ביום רעו שם פרות ובלילות שוטטו שועלים.
בגבעות ממול, ברחובות הרב עוזיאל וד"ר מרזוק של היום, התנוסס לו הישוב הערבי ווערת אל סריס שתושביו נטשו אותו במהלך מלחמת העצמאות ועברו להתגורר בשפרעם הסמוכה.
בתחילת שנות החמישים, כשהחלו להגיע גלי העליה הגדולים מהתפוצות, הקימו את המעברות, שבהן היו בעקר בדונים ופחונים. חלק ממשפחות העולים שוכנו בבתי הכפר הערבי הנטוש. כשהיה צורך למצוא פתרונות מגורים אנושיים יותר החלו לבנות שיכונים.
השיכונים הראשונים שנבנו היו שיכון הבולגרים ושכונת הבלוקונים. חברת הבניה הייתה חברת "עולה חדש" שבעליה היה ליאון סטרוטי, יהודי ממוצא בולגרי. אחר כך נבנו שיכוני עמידר.
באותם ימים הטלביזיה טרם הגיעה לישראל והבידור הפופולרי ביותר, הנפוץ ביותר והזול ביותר היה צפיה בסרטים בבתי הקולנוע. תושבי הכפר נהגו להתכנס במרכז הכפר לקניות, לבילוי בבית קפה או לרקוד.
בכפר אתא היו שני בתי קולנוע: "קול עטה" ברחוב יהודה הנשיא ואמפיתיאטרון הסמוך לבית ההסתדרות ברחוב העבודה. היה זה אולם סגור וצמוד אליו היה אולם ללא גג בו הוצגו סרטים והועלו מופעים והצגות בחודשי הקיץ וכמובן בתי הקולנוע בחיפה.
הבעיה הייתה שבתי הקולנוע הללו היו מרוחקים מהשיכונים החדשים והנגישות אליהם, הלוך ושוב לא הייתה נוחה.
ליאון סטרוטי, שהיה חובב קולנוע מושבע, יזם וחברתו בנתה בית קולנוע סמוך לשיכונים החדשים. חיבתו לקולנוע הייתה כה עזה עד שהוא בנה גם את קולנוע "ניצן" בקרית ים וקולנוע "שביט" בחיפה, על הכרמל. "אבא היה איש תרבות מוחלט. הייתה בו הרבה אהבה למוסיקה קלאסית, לתיאטרון ולסרטים.... כתב מחזות שבחלקם הומחזו. לתרבות היה מקום מאד מרכזי בחינוך שקבלנו בבית". (בתו ענת אשרוב לעתון "הד הקריות" 31.12.93).
בניית בית הקולנוע, ע"י "עולה חדש", החלה בשנת 1959 והסתיימה בשנת 1961. "לשם "שביט" לא הייתה סיבה מיוחדת. אבא אהב את השם" (ענת אשרוב ל"ערי המפרץ 13.6.97).
"בקולנוע היו אלף מקומות ישיבה והמעברים היו מצופים בחומר דמוי לינוליאום בצבע בורדו. זה היה חדשני, כי אז לא ציפו מעברים של בתי קולנוע. הייתה במה ענקית שהותאמה לצרכים של ההפקות הענקיות שהיו אז. האטרקציה העיקרית הייתה חדרי האיפור. אבא התייחס לשחקנים בהמון כבוד ואהבה, לא כמו אל אורחים לרגע. הייתה לו הבנה רבה להתרגשות של אדם שנוסע וטורח וצריך לתת מעצמו מידי ערב....היו שם שטיחים פרסיים והרבה חדרי איפור, כדי שכמעט כל שחקן יוכל להתכונן בפרטיות. בכל חדר תמיד חיכתה לשחקנים צנצנת עם פרחים, ברכה ובקבוק..... אבא אהב ילדים בצורה בלתי רגילה ועשה בשבילם משהו שאני לא חושבת שמישהו אחר עשה. הוא היה מחכה להם בארבע בכניסה לקולנוע וכל ילד קבל שוקו ולחמניה." (ענת אשרוב ל"הד הקריות").
שולמית מרטון מעלה זכרונות: "זוכרת את הצגת הפתיחה של הקולנוע בשנות השישים, "הציפור הכחולה". כל ילד קבל בכניסה סלסלה ממתקים כחולה בצורת כלוב" (מתוך פייסבוק).
"אני זוכר כילד את הפתיחה המפוארת של בית הקולנוע, את הסרט הראשון שהוצג "פורגי ובס" ואת מאות אם לא אלפי הסרטים, המופעים, הלהקות שראיתי שם עד לסגירת המקום" (בנצי פרחי – אתר נוסטלגיה).
בבית הקולנוע הוקרנו שלושה ארבעה סרטים בשבוע לרבות סרטים לילדים. בין ההצגות שהוצגו היו "אירמה לה דוס", "פונדק הרוחות" "הנסיכה האמריקאית", "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" "סוף המרוץ" וההרבה הצגות באידיש. סרטים הוקרנו גם בימי שישי (ע"פ עדותו של ציון עובדיה "הדים" 14.10.87).
חדרי האיפור היו לשם דבר בקרב השחקנים שהופיעו באולם.
בשנת 1969 נמכר בית הקולנוע ליצחק זבילבסקי והניהול נמסר לידיו של בנו ברוך זיו.
הטלביזיה הישראלית החלה לשדר בשנת 1968. בתחילה, השידורים היו אך ורק בשחור לבן, אך לקראת הבחירות של שנת 1981 שר האוצר ארידור ביטל את המיסים על טלביזיות צבעוניות ומכשירי וידאו והותר לשדר גם בצבע. במקביל הוקמו בתי קולנוע חדישים, ממוזגים, עם מושבים נוחים ומרופדים. הנגישות התחבורתית לבתי הקולנוע הייתה נוחה. השינויים בטלביזיה הישראלית ובתי הקולנוע החדשים גרמו לבתי הקולנוע הותיקים בכל רחבי המדינה לסגור את שעריהם בזה אחר זה. תופעה זו לא פסחה על קרית אתא ובתי הקולנוע שבה נסגרו אף הם. קולנוע "שביט" נסגר בשנת 1982.
בשנת 1986 אולם הקולנוע הישן שופץ והפך לחנות סופרמרקט.
בשנת 1962 חברת "עולה חדש" לא הסתפקה בבניית בית הקולנוע והחלה לבנות מרכז מסחרי. נבנה מרכז חנויות בן 2 קומות. "השלימו תחילה את החנויות בקומה השניה. בקומה הראשונה היו רק מחיצות ועמודים. אחרי שכבר פתחו למעלה את החנויות החליטו לגמור גם את השטח למטה. לכל אחד מבעלי החנויות למעלה נתנו גם מחסן למטה, והכינו תא שירותים כללי עבורם. בחנויות למטה, לכל חנות היה גם תא שירותים" (מתוך עדותו של חוסרי סלח משפרעם (23.12.98) שעבד כפועל בנין במקום.
בין החנויות שפעלו במרכז היו בית קפה, מספרות לגברים ולנשים, חנויות מכולת, חנות ספרים, חנות מכשירי חשמל, שען וצורף, נגריה, חנות צילום, איטליז, חנות דגים, חנויות בגדים למבוגרים וילדים, וילונות, מעדניה ועוד.
המרכז המסחרי קיבל תנופה גדולה בשנת 1964 כשבנק לאומי לישראל פתח סניף במקום.
במשך השנים עיקר הפעילות המסחרית הועתקה למפרץ חיפה. העתקה זו החלישה את הפעילות העסקית של החנויות במרכז "שביט". בחודש נובמבר 1999 נסגר סניף בל"ל. סגירת הסניף גררה אחריה ירידה ניכרת בפעילות המסחרית במרכז ועסקים רבים נקלעו לקשיים כלכליים בהעדר תנועת קונים. המקום היה מוזנח ומזוהם.
בשנת 2007 ביצעה עירית קרית אתא עבודות פיתוח נרחבות במרכז שביט הכוללות סלילת כבישים ומדרכות, מגרש חניה, קירות תומכים ומערכת תאורה וגינון, כל זאת על מנת לעודד את הפעילות המסחרית ולשיפור חזות המרכז.
