רחובות, שכונות ואתרים

שכונת נוטע בונה

את הארגון "נוטע בונה" ייסד שלמה גרזון, איש רב פעלים מדגניה בשנת 1937. הרעיון היה ליצור צורת התיישבות חדשה שהיא בין הקיבוץ לבין המושב - המושב השיתופי. באותה עת היו באזור חיפה ומפרץ חיפה קבוצות נוספות שחשבו בכיוון זה כמו חברי קבוצת "ארגון משק שיתופי".
שמו של הארגון העיד על תפיסת העולם: ליצור משק משותף אחיד, שיעסיק את חבריו באופן שווה ויספק את צורכיהם באותה מידה שווה. הקבוצה השנייה הייתה קבוצת פועלי בנין מחיפה. הקבוצות התארגנו יחד כאגודה רשומה. לצורך הרישום היה צריך שם לקבוצה לכן הוחלט על "נוטע - בונה", על משקל "סולל - בונה", מכיוון שרוב העבודה הייתה בנטיעות ובבנייה. ההתיישבות הארעית הייתה צריכה להיות קרובה לחיפה כדי שיוכלו להמשיך לעבוד בבניין ובנטיעות בשכונות החדשות של שנות השלושים במפרץ חיפה. "נוטע בונה" גרו תקופה מסוימת בבית שכור בקריית מוצקין עד שהקק"ל הציעה מחנה זמני ליד קריית בנימין. שטח קרוב לחיפה ולקריות, אך מרוחק ומבודד דיו כדי שניתן יהיה לנהל חיים עצמאיים. העלייה על הקרקע נקבעה ליום האחד במאי 1937, חמישה חודשים אחרי הקמת הקבוצה המורחבת. המחנה של "נוטע בונה" בקריית בנימין כלל מספר צריפים של 2 חדרים וצריף חדר אוכל ששרת את שני הארגונים במקום. במקום היו כ - 30 חברים שקצתם משפחות ואחרים רווקים.
הפרנסה הייתה בעיקר בגינון. קריית מוצקין הייתה בראשיתה וחברי הקבוצה הגיעו להסכם עם חברת "רסקו" לפיו הם מכינים את הגינות עם הבנייה כ"קבוצת גננים מפרץ חיפה". לאחר מכן עבדו גם בכפר ביאליק. וכשלא הייתה עבודה בגינון פנו ללשכת עבודה של ההסתדרות ועבדו כגפירים בחיפה, בנמל חיפה או בחפירת ניקוז במפרץ חיפה ביניהן ניקוז ה"פוארה''. אחרים עבדו בסלילת כבישים באזור עכו ואפילו באיסוף פרחי בר בעיקר אירוסים, שצמחו בין הכבישים ומכירתם בחיפה.
בינתיים חיכו להפנייתם לאדמה להתיישבות קבע ע"פ רעיון המושב שיתופי. באותו זמן הוקם כבר היישוב הראשון שנשען על הרעיונות השיתופיים בארץ - תל עדשים ליד עפולה.
אפשרות אחרת הייתה להצטרף לקיבוץ מולדת או למקימי שבי - ציון בגליל מערבי.
בסופו של דבר אחרי חיפושים הוחלט להצטרף לתנועת המושבים על מנת להגשים את הרעיון, כי חברי הקבוצה הגיעו להכרה כי אי אפשר להקים תנועה עצמאית בתנאים הקיימים.
אחרי שנה ראשונה במחנה הארעי אנשים התחילו לנשור והקבוצה התפצלה. חלק עברו למולדת, למושב שדמות דבורה ואחרים למטולה. במחנה נשארו רק קבוצה מצומצמת של ארגון הבנאים, שהתארגנו לעלייה למושב בית הלל. את מקומו של ארגון "נוטע בונה" תפסה קבוצת "תלמים".